סוכרת ורפלקסולוגיה

"מוישה… כמה פעמים אמרתי לך, אסור לאכול בעמידה, זה ירד לך לרגליים" 

מוכר לכם? המשפט הזה מהדהד בראשי כל פעם שאני "חוטפת" משהו מהמקרר ואוכלת בעמידה. משפט מצחיק אבל לא כל כך רחוק מהמציאות, ביחוד כשמדובר בחולי סוכרת.

אצל חולי הסוכרת, עודף הסוכר בדם גורם לפגיעה באפיתל שמצפה את כלי הדם. מצב זה גורם לירידה בהספקת הדם לאזורים הפריפריאליים (רגליים, ידיים, כליות, עיניים) ופגיעה בעצבים ההיקפים.

התופעה גורמת להפרעות תחושה בידיים ובכפות הרגליים המאופיינות בנימול, תחושת הרדמות, תחושת חום / קור, צריבה או ירידה בתחושה בכלל.

איך טיפול רפלקסולוגי יכול לעזור?

ישנה חשיבות גבוהה לעבודה דרך כפות הרגליים על האיברים בגוף האחראים על עליית הסוכר בדם כמו הלבלב, הכליות ומערכת השתן, המערכת ההורמונאלית (אחראית על חילוף החומרים בגוף), מערכות הזקוקות לחיזוק כמו מערכת העצבים ומערכת העיכול בכללותה.

לרפלקסולוגיה ההוליסטית הסתכלות שונה על מחלת הסוכרת. כף רגל סוכרתית עשויה להיות יבשה והעור יראה כמו קלף צהבהב או מיובש. מצב כזה מעיד על בעיה ביסוד המים.

יסוד המים בא לידי ביטוי בכף הרגל באזור הקשת ומשקף את מערכת העיכול, נוזלי הגוף (דם, מים, שתן, נוזל הלימפה, מרה, הורמונים, נוזל שדרה). יסוד המים בחיים מלמד כיצד אנחנו "מעכלים" חוויות בחיים (נוגסים, לועסים, מפרקים, מסננים, סופגים ומוציאים)  וכיצד אנחנו זורמים עם מצבים בחיים.

כף רגל יבשה ודביקה מצביעה על בעיה בזרימה (בגוף ובחיים), תקיעות, קושי לבטא רגשות (אהבה, כעס, תסכול…) במקום זה יש שליטה, איפוק ושכלתנות. כף רגל כזו יכולה להעיד על קושי ב"עיכול חוויה"- לפרק, לסנן, ללמוד את השיעור ולהפנים.

טיפול רפלקסולוגי יכול לשפר בצורה משמעותית את מצבו של חולה הסוכרת היות והעיסויים בכפות הרגליים יוצרים המרצה וזרימת דם טובה יותר בכפות הרגליים ובמערכות השונות בגוף.

בסוכרת –  יש הרבה סוכר בדם מכיוון שאין מי שיכניס אותו לתאים (יש עמידות והתנגדות לאינסולין), יכול להעיד על קושי של אותו אדם לקחת את השפע שהחיים מציעים ולהכניס לתאים, להפנים. או על התנגדות לכל דבר חדש בגלל פחד, אגו, עקשנות וכו'.

הטיפול הרפלקסולוגי מאזן גם את הזרימה הפיזית וגם את הזרימה בחיים, יכול לשפר משמעותית את בריאות החולה, הרגשתו, שיפור זרימת הדם למערכות השונות בגוף וזירוז החלמת פצעים.

נוסף לכך הטיפול הרפלקסולוגי משולב עם טיפולי מגע ומודעות, עשויים לשנות אצל המטופל את דפוסי החיים היוצרים אצלו לחץ ומתח המחמירים את תופעות הסוכרת.

זוכרים את מוישה…עם הוא "חוטף" משהו בעמידה, "מעכל" בריצה מה הסבירות שזה באמת יגיע לרגליים?