מלנומה - סיפור אישי
כיצד מודעות לגוף מצילה חיים.
לפני כ-4 שנים, לגמרי בטעות, הבחנתי על זרועי השמאלית, נקודת חן חדשה. נקודת חן קטנה, שטוחה, עגולה, ממש לא נראית בקטגוריה של "המסוכנות". בקטגוריה הזו נמצאות נקודות חן (שומות) שצורתן אינה ברורה או סימטרית, בעלות גבולות לא ברורים או מחורצים, גוון שאינו אחיד או שגודלן מעבר לקוטר 6 מ"מ.
כבהירת עור שמקפידה להביא את שומותיי לבדיקה אחת לשנה, מיהרתי לרופא העור שבקופת החולים. לשמחתי הוא טען ש"הכול בסדר" אבל משהו בתוכי זעק "אזעקת צבע אדום". כדי להרגיעני, נשלחתי לכירורג לחוות דעת שנייה. אף הוא טען שאין מה לדאוג לגבי "עלמת החן" החדשה והיא אינה מסוכנת, אבל אני עדיין לא קיבלתי את צפירת ההרגעה שלי. הגוף שלי אותת שמשהו לא תקין ו"עלמת החן" החדשה אינה כה תמימה...
אתם בטח תוהים, מה זאת אומרת הגוף אותת? הכיצד?
הגוף שלנו מסמן לנו כשיש בעיה פיזית, כשמשהו לא מתאים לו, כשאנחנו לא מנצלים נכון את כישרונותינו ויכולותינו. אנחנו רק צריכים ללמוד להקשיב ולתרגם את הסימנים בצורה הנכונה. העור בפרט, הוא אבר החישה הגדול ביותר ומשמש כתמרור אזהרה או מערכת אזעקה. צבעו ומרקמו עשויים להשתנות כביטוי לתהליכים פנימיים המתרחשים בתוכו.
כמטפלת ומדריכה למודעות דרך הגוף, אני ערה ל SMS (מסרונים) שהגוף שולח. במקרה הספציפי שלי, כל פעם שעלו הספקות לגבי טיבה של השומה, המקום הגיב בדקירה קטנה או עקצוץ. כששמתי לב שהתגובה חוזרת על עצמה מספר פעמים לא היו בי עוד ספקות: חייבים להוציא!
הכירורג לא מיהר וטען שזה לא דחוף, אבל הפעם לחצתי. התחושה הפנימית שמשהו לא תקין הלכה וגברה. להפתעתו של הכירורג ולצערי, "עלמת החן" אכן הייתה מסוכנת אך למזלי ההקשבה למסרונים של הגוף שלי הביאו לגילוי מוקדם וכולם כבר יודעים שגילוי מוקדם מציל חיים.